טור דעה – מנכ"ל אפעה, יצחק בורבא: התפתחויות בתהליכי השמירה על הגנת הסביבה – מתחילת המאה ועד עידן טראמפ
כותרות העיתונים בארץ ובעולם זועקות: דונלד טראמפ, שמכנה את שינויי האקלים "תרמית סינית", מודיע שהתקציבים שהוקדשו למחקר ולמעקב אחר שינויי האקלים וההתחממות הגלובלית יוזרמו לנתיב אחר: שיגור אנשים לירח. יש שחולפים על פני הכתוב ביעף בעוד שאחרים מבינים את משמעות הנאמר: סכנה גדולה להישגים שהושגו במאבק למען הסביבה וסכנה ממשית לעתיד של כולנו.
מאז שנות ה-40 של המאה הקודמת חלה התפתחות מבורכת ביחסי האדם והסביבה: האופן בו האדם רואה את הסביבה, ההכרה בסכנה לסביבה והצורך בהגנה עליה, התגייסות ומאמצים של יחידים, של קבוצות ולעתים אף של ממשלים ושל רשויות למען הגנת הסביבה ולידתה של "תנועת הקיימות" הם תולדה של תהליך מתבקש וחיוני לקיומנו. כל אלה טובים ונחוצים, אבל אינם מספיקים: יש עוד הרבה מה לעשות, ואם טראמפ לא ישכיל להבין זאת – העתיד של כולנו בסכנה. אז מה היה, מה קיים ומה אסור שיהיה? לפניכם סקירה של יחסי אדם-סביבה על ציר הזמן.
שנות ה-40 – חוסר מודעות והתעלמות מוחלטת
בעשורים השלישי והרביעי של המאה הקודמת מושגים כמו קיימות, הגנת הסביבה, יחסי אדם-סביבה וכדומה לא היו כלל חלק מהלקסיקון האנושי. אף אחד לא ידע, לא הבין ולא ניחש כי בני האדם מסוגלים במו ידיהם לפגוע בעצמם. כדור הארץ לא נחשב למוצר מתכלה וכך גם לא משאביו ששימשו את האנושות ללא שום מחשבה קדימה. היעדר המודעות אפשר תהליכים שגובים עד היום מחיר מהסביבה. האדם שלט על הסביבה, ניצל את המשאבים הבלתי נדלים בעיניו וכבש עוד ועוד שטחים שכוסו בטון ומלט ונוקדו במפעלים מזהמים ובאתרים מזיקים לדורות. תהליכי התיעוש והעיור הבלתי מבוקרים עוררו קולות חלושים של התנגדות וקריאה להגנה על הטבע, אך אלה היו שוליים. שנות השבעים – ניצנים של הבנה
בשנות השבעים החלו להתפרסם מחקרים המצביעים על שינויים סביבתיים המתרחשים ומאיימים על כדור הארץ, ובעיקרם ההתחממות הגלובלית. בשלב זה החלה לחלחל ההבנה לפיה קיימים יחסי גומלין בין האדם לסביבה, וכי עלינו לשמור על המשאבים המתכלים של כדור הארץ על ידי התנהלות שונה. בשלב זה החלה לפעול תנועה למען איכות הסביבה שקיבלה ביטויים שונים, כגון הקמת רשויות אחראיות לאיכות הסביבה ברמה המדינית, חקיקה, חינוך, פיתוח תהליכי מחזור והטמנת פסולת, תיעוש ועיור מבוקרים יותר וכיוצא באלה.
במקביל החלה התגייסות מהוססת והדרגתית של תנועות אוניברסליות, שהתגברה עם השנים והחלה התגייסות חברתית בדמות תנועות, עמותות, פעילים ואישים מפורסמים שאימצו את המטרה. המודעות גברה ותהליכים מבורכים מתרחשים מאז ועד היום, בעיקר בעולם הראשון. מאז ועד היום עוררה תנועת ההגנה על הסביבה פולמוס בין מתנגדי תהליכי שימור הסביבה, שהתנגדו לחקיקה, לאכיפה ולמחקר בנושא, לבין שוחרי הסביבה שדוגלים בקיימות.
שנות האלפיים – פנינו לאן?
למרות הפעולות לחינוך, לשינוי התנהגות, לחקיקה, לאכיפה ולמחזור, תהליכי הרס הסביבה נשארו בעינם: עיור ותיעוש בלתי מבוקרים, ניצול חזירי של משאבי טבע, תהליכי גלובליזציה פוגעניים, ניצול יתר של משאבים והטמנת פסולת רעילה. תהליכים אלה עצומים בעיקר במדינות העולם השלישי, וכעת חוששים שהם יחלחלו גם למערב. מדובר בסכנה של ממש: מעט ההישגים שהושגו עלולים לרדת לטמיון ולסכן את העתיד של כולנו.